תחליטו: ויסקונסין או פועלים זרים
כשהממשלה שמפעילה את תוכנית ויסקונסין מאשרת הבאת עובדים זרים, היא גורמת נזק לעובדים פוטנציאליים ולמשק כולו
ממשלת ישראל אישרה בימים האחרונים את הבאתם של עוד 3,000 עובדים זרים מחו"ל לעבודה במגזר החקלאי. בלחצם של ארגוני החקלאים התקבלה החלטה שגורמת נזק לא רק למספר זהה של אזרחים ישראלים, שהיו עשויים להשתלב במקומם בעבודה, אלא למשק הישראלי כולו, שאינו מצליח להיגמל מהישענות על כוח עבודה זול ומזלזול בזכויות העובדים.
בניגוד למיתוס הנפוץ, ישנם ישראלים רבים המוכנים לעבוד בחקלאות. על פי נתונים של תוכנית מהל"ב, תוכנית ויסקונסין, רק בנצרת עצמה הצליחו לשבץ בחודשים האחרונים עשרות עובדים בחקלאות.
אך המעסיקים בחקלאות ובענפים אחרים לוחצים על הממשלה להביא עובדים זרים, לא בגלל מחסור בידיים עובדות, אלא בגלל מחסור בידיים עובדות שניתן בקלות יחסית לנצלן ולפגוע בזכויותיהן.
מעסיקים אלה יודעים שעובד ישראלי מודע טוב יותר לזכויותיו מאשר עמיתו מסין או מתאילנד. הם יודעים שהוא יודע מהו שכר המינימום, שהוא מודע לזכויותיו ושהוא יודע היכן לקבל ייעוץ בשעת הצורך. את העובד הישראלי אי אפשר לחייב לישון במקום העבודה, ואי אפשר לשכן אותו עם עוד חמישה פועלים במכולה.
הממשלה כבר הכירה מזמן בנזק שגורמת עבודה זרה בהיקפים כה גדולים לשוק העבודה הישראלי בכלל. לכן הוקמה מנהלת הגירה והוכרזה ברבים המחויבות הממשלתית לצמצום מספר העובדים הזרים.
בהחלטתה האחרונה לאפשר הגדלת מכסות העובדים, מושכת הממשלה שוב את המשק הישראלי מטה. האזרחים הישראלים שיישארו מובטלים ייפלו לנטל על הביטוח הלאומי, והישראלים העובדים יסבלו מ"מירוץ לתחתית" של שוק העבודה, בתחרות מול פועלים מנוצלים.
כך שלמרות שידה האחת של ממשלת ישראל אישרה ויישמה את תוכנית ויסקונסין, היד השנייה חותרת תחתיה ומקבלת החלטות סותרות.
מטרותה המרכזית של התוכנית היא לשקם את חייהם של מקבלי הבטחת ההכנסה באמצעות סיוע להשתלב במעגל העבודה ולהתפרנס בכבוד, ובדרך זו להקטין את היקף מספר מקבלי הבטחת ההכנסה ואת מימדי האבטלה. אך הבאת עובדים זרים פוגעת קשות בסיכוי לשלב מובטלים במקומות עבודה, וגורמת להרעה בתנאי העבודה, כך שהיא כבר לא נתפסת כמפלט בטוח מעוני. אם הממשלה חפצה בהצלחת תוכנית מהל"ב, יש להתמקד בשילוב ישראלים בשוק העבודה.
הממשלה צריכה להעביר מסר למעסיקים, לפיו אצלנו יש מחיר לעבודה, הוא קבוע בחוק שכר מינימום, ויש להוסיף עליו את הזכויות הסוציאליות המינימליות הקבועות בחוק, להתייחס לשעות העבודה המותרות ולשאת בעלויות תחבורה מינימליות של העובד. יחס הוגן שכזה לא יהפוך שום עובד ישראלי בחקלאות לעשיר, הוא אפילו לא יביא אותו אל שולי מעמד הביניים. אבל הוא כן יאפשר לכל עובד את הזכות הבסיסית לעבוד ולהתפרנס במינימום הדרוש כדי להתקיים בכבוד.
מעסיקים שאינם מסוגלים לעמוד בנטל שנדרש בחוק הישראלי להעסקת עובד, אינם צריכים לקבל חסות ממשלתית בצורת מסלול עוקף זכויות עובדים. אם הממשלה מעוניינת לסייע להם, היא צריכה לעשות זאת באמצעים אחרים, על-ידי תמיכה במוצרים החקלאיים, או בחקלאים עצמם, אבל לא על חשבון העובדים הישראלים הרוצים להרוויח את לחמם.
